החלטה בתיק ב"ש 6661/06

1.         על פי כתב האישום המתוקן שהוגש כנגד המשיב, ביום 29.6.06 בסמוך לשעה 15:00 קבע המשיב עם אדם אחר (עיסא), שאינו מורשה לשהות בישראל, שיכניסו לישראל שלא כדין. המשיב אסף לרכבו את עיסא ועוד שני אחרים, שאף הם אינם מורשם לשהות בישראל, והסיעם לכיוון מחסום ראס בית ג'לא, המצוי דרומית לירושלים ב"כביש המנהרות". בסמוך למחסום הוריד המשיב את נוסעיו והמתין להם מעברו השני ("הישראלי") של המחסום כדי לאפשר להם לעקוף אותו רגלית. לאחר ששלושת השוהים הבלתי חוקיים עקפו את המחסום, אסף אותם המשיב פעם נוספת לרכבו והחל נוסע לירושלים בכביש המנהרות. על פי מידע מוקדם, המתינו במקום שוטרים, אשר עקבו אחר המשיב ובסמוך לצומת הרוזמרין הורו לו לעצור את רכבו. למרות שהמשיב הנהן בחיוב לעבר השוטרים, הוא לא עצר והאיץ את רכבו בנוסעו צפונה בדרך חברון. ג'יפ המשטרה חסם את נתיב נסיעת המשיב והשוטרים כרזו למשיב לעצור. בתגובה לכך החל המשיב לנסוע לאחור, ביצע סיבוב פרסה, עבר אי תנועה המפריד בין שני הנתיבים והחל נוסע לעבר צומת בית צפפא. כאשר המשיב פנה עם רכבו לכיוון בית צפפא הוא עלה עם גלגלי הרכב על המדרכה שעליה עמדו מספר הולכי רגל. המרדף אחר המשיב נמשך באזור בית צפפא עד שהמשיב הגיע לסופה של דרך ללא מוצא, שם נעצר. על כל אלה מואשם המשיב בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר והסעה שלא כדין.

2.         עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים. בבקשה נטען, כי נשקפת מהמשיב סכנה בהתחשב בכך שהסיע שוהים בלתי חוקיים אותם אסף אותם בדרכי עורמה באופן שיוכלו לחמוק מביקורת המחסום, ומכיוון שנמלט מהשוטרים שדלקו אחריו ותוך כדי כך נהג ברכבו בצורה פרועה תוך סיכון חיי אדם. עוד נטען, כי מסוכנותו של המשיב נלמדת גם לנוכח העובדה שמתנהל כנגדו הליך בגין עבירת הסעת שוהים בלתי חוקיים במסגרת ת"פ 1237/05 בבית משפט השלום בבית שמש. גם בפרשה זו עוכב המשיב במחסום משטרה וכאשר הצטווה לעצור, ניסה לעקוף את המחסום, האיץ את רכבו ונפל לתעלה בצד הכביש (נתונים אלה עולים מחומר החקירה המתייחס לתיק הנ"ל, אשר אף הוא הוצג לעיוני). בנוסף, בהודעתו מוסר המשיב, כי גם בעבר הסיע שוהים בלתי חוקיים, ולאחד מהם הוא מספק חומרי בניין לצורך עבודתו בתחום ישראל. נטען על  ידי המבקשת, שכל אלה מצביעים על כך שקמה עילת מעצר בגין מסוכנות ושאין ליתן במשיב אמון שיאפשר שיחרורו לחלופת מעצר.

3.         בא כוחו של המשיב לא חלק על כך כי קיימת עילת מעצר הנובעת הן מעובדת הסעת השוהים הבלתי חוקיים על ידי המשיב והן מכוח המעשים המיוחסים למשיב שיש בהם, אם יוכחו, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. אלא שטענתו העיקרית של המשיב היא, שאין בחומר הראיות כדי לבסס סיכויי הרשעה בעבירה החמורה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לגרסת המשיב, לאחר שהבחין בשוטרים, הוא אכן ניסה להתחמק מהם במטרה למלט מרכבו את נוסעיו הבלתי חוקיים, אך לא ניתן לקבוע כי היה מדובר בנהיגה פרועה עד כדי סיכון חיי אדם. לנוכח טענה זו סקרו באי כוח הצדדים את חומר הראיות הנוגע לעבירה האמורה.

4.         העדים המרכזיים לענין העבירה הנדונה הם שני שוטרים שדלקו אחר המשיב. השוטר מיכה פרץ חתום על דו"ח פעולה שנערך ביום 29.6.06 בשעה 17:00. לכאורה נחזה הדו"ח כמסמך שנרשם על ידי השוטר פרץ, אך במזכר מיום 2.7.06 מציין פרץ, כי דו"ח הפעולה נרשם בפועל על ידי קצין משטרה ולא על ידי פרץ עצמו, אם כי הדברים נרשמו מפיו, כפי שהכתיב אותם.

על פי האמור בדו"ח הפעולה הנ"ל, המתינו השוטרים לרכב שהיה אמור להגיע מכיוון גוש עציון כשנוסעים בו שוהים בלתי חוקיים, ונהג הרכב מתחזה ליהודי. ואכן, בשלב מסוים זיהה פרץ כלי רכב חשוד, המגיע מכיוון גוש עציון לכיוון ירושלים, כאשר הנהג הוא בעל חזות "דומה ליהודי דתי עם כיפה". רכב זה עבר במחסום מבלי שנבדק. אנשי המשטרה עקבו אחר הרכב והמתינו עד שייעצר. כאשר רכבו של המשיב הגיע לצומת גילה והמתין לחילופי האורות ברמזור, עצרה הניידת לצדו והשוטר פרץ הורה לו לעצור לאחר הפניה. כשהתחלף הרמזור ביצע המשיב פרסה מלאה בצומת והחל בנסיעה דרומה לכיוון גוש עציון. לאחר מכן ביצע המשיב פניית פרסה נוספת, כשהוא עולה על אי תנועה ו"נכנס לנתיב הנגדי במהירות רבה תוך הפרעה לתנועה וסיכון חיי אדם ושאר הרכבים שמגיעים מכיוון דרום". בשלב זה דלקו השוטרים אחר רכבו של המשיב וזה פנה ימינה לכיוון דרך חברון ובשלב מסוים, לפני צומת הרוזמרין, פנה לכיוון בית צפפא. בתום נסיעה בתחום בית צפפא נעצר המשיב. כפי שנראה בהמשך, תיאור זה של מהלך האירועים אינו תואם את הגרסאות האחרות שמסרו השוטרים, לרבות פרץ עצמו.

בשולי דו"ח הפעולה נרשם מפי פרץ, כי שני שוטרים מתנדבים הבחינו במרדף אחר המשיב וכאשר עמד לפנות לבית צפפא סימנו לו לעצור. בעת ביצוע הפניה לבית צפפא המשיב "כמעט דרס" את שני המתנדבים, אשר פרטיו המלאים של אחד מהם נרשמו בדו"ח הפעולה. עד פוטנציאלי זה כלל לא זומן לחקירה.

5.         ביום 30.6.06 בשעה 10:35 נרשם על ידי השוטר פרץ דו"ח פעולה נוסף. היה זה לאחר שחברו השוטר איגור לויטס מסר הודעה (ביום 30.6.06 בשעה 10:15). אכן, הודעתו של איגור אינה זהה לדו"ח הפעולה של פרץ מיום 29.6.06. מאידך, דו"ח הפעולה שנרשם על ידי פרץ ביום 30.6.06 תואם במידה רבה את הודעתו של איגור. בנוסף, נרשם על ידי פרץ מזכר ובו נאמר כי בדו"ח הפעולה מיום 29.6.06 נפלה טעות, כאשר נרשם שהשוטרים עצרו בצדו של רכב המשיב בצומת גילה, שם הורו לו לעצור. הפעם נטען על ידי פרץ כי ענין זה התרחש ב צומת הרוזמרין. גם בתיקון זה יש כדי להשוות את גירסת פרץ לגירסת איגור.

בהודעתו של איגור, אשר נהג בג'יפ המשטרתי, נאמר, כי כאשר המשיב הגיע לצומת הרוזמרין פנה שמאלה (צפונה) לכיוון דרך חברון. הרכב המשטרתי עקף את רכבו של המשיב והורה לו לעצור. המשיב עצר את הרכב, שילב להילוך אחורי, ונסע לאחור (בניגוד לכיוון התנועה). לדברי איגור, בשלב זה כמעט נגרמה תאונה חזיתית בין רכבו של המשיב לבין רכב שהגיע לכיוון דרך חברון. לאחר מכן עלה המשיב על שטח הפרדה המפריד בין הנתיבים שבדרך חברון והחל לנסוע לכיוון בית צפפא. השוטרים המשיכו במרדף אחרי המשיב, תוך הפעלת סירנות וכריזה. איגור ביקש לציין, כי "הנסיעה של המסיע [המשיב, צ.ז.] היתה נסיעה מסוכנת מן הסיבה שהוא נסע נגד כיוון התנועה ונסע במהירות מופרזת". עוד מציין איגור, שבמהלך נסיעתו המשיב "כמעט וגרם להרבה תאונות עם רכבים אחרים שהיו בחניה בצד הדרך או שהיו בנסיעה איטית בנתיב שעליו נסע המסיע". גם איגור ציין, שבעת הפניה לכיוון בית צפפא, עלה רכבו של המשיב על המדרכה עליה ניצבו אזרחים שכמעט ונפגעו. השוטר איגור אף שרטט את מהלך המרדף אחר המשיב.

כאמור, בדו"ח הפעולה של השוטר פרץ מיום 30.6.06 מתואר מהלך דומה לזה שמתואר בהודעתו של איגור.

6.         בא כוח המשיב, עו"ד המבורגר, התייחס בהרחבה לסתירות שבהודעותיו של השוטר פרץ וציין, כי אין לתת משקל לעדות שוטר זה. בא כוח המשיב  אף העלה אפשרות כי פרץ תאם את גרסתו עם הגרסה שמסר איגור.

עוד טען עו"ד המבורגר, כי אי זימונו של אותו שוטר מתנדב, אשר פרטיו נרשמו בדו"ח הפעולה ואשר לכאורה "כמעט נדרס", הוא מחדל שיש לזקפו לחובת המבקשת, המכרסם אף הוא בעוצמת הראיות שבידיה.

7.         אכן, אין להתעלם מסתירות וקשיים בגרסאות השוטרים. תמיהות לא מעטות עולות מאופן מסירת הגרסאות על ידי השוטר פרץ (דרך רישום דו"ח הפעולה הראשון, התיקונים הקיימים על גבי דו"ח הפעולה השני, שינוי הגרסה וכו'). ניתן גם לצפות, כי אותו שוטר מתנדב ש"כמעט נדרס" יוזמן למסור עדות במשטרה. ואולם, אינני סבור כי קיומם של אלה מחייב את המסקנה שלא מצויות בידי המבקשת ראיות במידה מספקת כדי לבסס בקשה למעצר עד תום ההליכים. בסופו של יום עולה מחומר הראיות כי התנהל אחרי המשיב מרדף, שאף לדברי המשיב עצמו ערך כדקה, שזה פרק זמן שאינו זניח כשמדובר במרדף בכלי רכב (הודעת המשיב מיום 29.6.06, בשורה 64). המשיב גם לא שולל את האפשרות שבמהלך המרדף עלה עם אחד הגלגלים על אי תנועה (שם, שורה 72). הודעתו של איגור אינה מעוררת, על פני הדברים, קשיים מיוחדים ויש בה פוטנציאל ראייתי לכאורי ממשי. גם אם יהיה קושי לקבוע שהמשיב נסע במהירות גבוהה במיוחד, הרי שבכל מקרה הוא נסע לאחור בניגוד לכיוון התנועה, חצה שטח הפרדה המצוי בין נתיביו של רחוב סואן (דרך בית לחם), ובשלב מסוים אף עלה על המדרכה שנמצאו עליה הולכי רגל. כל זאת עשה המשיב כדי להתחמק מהשוטרים שהורו לו לעצור.

המסקנה היא, כי יש די בחומר הראיות שבידי המבקשת כדי לבסס לכאורה את סיכויי הוכחתם של הנתונים הנ"ל.

8.         יתכן אמנם שבנסיבות המקרה תתקשה המבקשת להוכיח קיומו של היסוד הנפשי הנדרש בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, אך בשלב הנוכחי, בהתחשב בחומר הראיות המפורט לעיל, אין לשלול הרשעה בעבירה זו לנוכח ההלכה שנפסקה בע"פ 217/04 אלקורעאן נ' מדינת ישראל (פסק דינו של כב' הנשיא ברק מיום 29.6.05). אפשרות ההרשעה האמורה תהיה תלויה באופיים המדויק של הממצאים שייקבעו באשר למהלכי המשיב בעת המרדף אחריו, והאם לרקע אותם מהלכים ניתן לקבוע שמתקיימת אצל המשיב צפיה ברמת הסתברות גבוהה כי ייפגע נוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה. כאמור, על יסוד הודעתו של איגור, שיש לה גם חיזוקים בהודעת המשיב עצמו, המסקנה היא כי לכאורה ניתן יהיה להוכיח את האמור.

9.         באשר לעילת המעצר, מכלול הנסיבות המתקיימות במקרה דנן מבסס חשש שהמשיב אכן מסוכן. בתי המשפט התייחסו לא אחת לחומרת העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים בימים אלה של איומי טרור והתרעות חמורות. אין זו מעורבותו הראשונה של המשיב בהסעת שוהים בלתי חוקיים. בהודעתו מציין המשיב, כי מעבר לאותו מקרה הנדון עתה בבית משפט השלום בבית שמש, הוא נתפס גם במקרים נוספים כשהוא מסיע תושבי שטחים ללא אישור (הודעתו הנ"ל של המשיב, בשורה 48). זאת ועוד, האירוע נשוא כתב האישום התרחש בעוד משפטו של המשיב בבית משפט השלום מתנהל, כך שאין ספק שהמשיב היה מודע לכך שמדובר בביצוע עבירה. בא כוח המבקשת אף הראה כי במקרה נוסף אחר נחקר המשיב בחשד שהסיע תושבי שטחים ללא אישור (הודעה מיום 12.8.04). גם אם לא הוגש כתב אישום באותו מקרה, עצם חקירתו באזהרה של המשיב מצביע על כך כי לא יכול להיות ספק שהמשיב היה מודע היטב לאיסור שבמעשה. ניתן, איפוא, לקבוע, שאין מדובר בהסעת אקראי, אלא במהלך מתוכנן מראש שנעשה על ידי מי שלכאורה מעורב במקרים נוספים של הסעת שוהים בלתי חוקיים. המשיב גם לא נרתע מפני החוק ולאחר שהבחין בשוטרים המורים לו לעצור, הגביר את מהירות הנסיעה, וביצע עבירות תנועה במטרה לחמוק. כל אלה מבססים עילת מעצר, גם אם במהלך המרדף לא נהג המשיב בדרך פרועה באופן קיצוני, כפי שלעיתים קורה במקרים דומים, וגם לא פגע בפועל בבני אדם או ברכוש. 

10.       עיון בהחלטות שניתנו בבית המשפט העליון מעלה, כי במקרים אחדים, בהם התקיים אותו צירוף של הסעת שוהים בלתי חוקיים וביצוע עבירות תנועה חמורות, או אף עבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שוחררו הנאשמים בתנאים מגבילים ובמקרים אחרים הוחלט על מעצרם בפועל. הדבר תלוי במידה רבה בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ובנתוניו האישיים של הנאשם בו מדובר.

כך, למשל, בבש"פ 10550/05 מדינת ישראל נ' מוחרב (החלטת כב' השופטת ארבל מיום 15.11.05), הוחלט שניתן לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר. באותו מקרה הסיע הנאשם ארבעה שוהים בלתי חוקיים, חלף במחסום משטרתי שנפרץ על-ידי רכב שנסע לפניו תוך התעלמות מההוראות לעצור ותוך ניסיון לפגוע בשוטר שעמד על נתיב הנסיעה. לאחר מכן ביצע אותו נאשם פניית פרסה מסוכנת, תוך חציית פס הפרדה רצוף ועצר בצד הדרך כדי למלט את נוסעיו. בהמשך נהג הנאשם הנ"ל תוך סיכון חיי אדם בנוסעו בין נתיבי התנועה ובהדליקו אורות גבוהים בכוונה לסנוור רכב משטרתי שנסע מולו. באותו מקרה התרשם בית המשפט מטיבה של חלופת המעצר המוצעת, מהעדרו של עבר פלילי ומאורח חייו הנורמטיבי של הנאשם. בהחלטתה ציינה כב' השופטת ארבל, כי קיימות החלטות לכאן ולכאן במקרים דומים. למשל, בהחלטה שניתנה בבש"פ 275/05 אבולקיעאן נ' מדינת ישראל (החלטת כב' השופט ג'ובראן מיום 24.1.05) אושר מעצרו עד תום ההליכים של נאשם שהואשם בעבירות של הסעת שוהים בלתי חוקיים, חבלה בכוונה מחמירה, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר ועוד. בפרשה הנ"ל התייחס בית המשפט העליון להסעת השוהים הבלתי חוקיים והדגיש, כי אותו נאשם "הקים מנגנון לעקוף את החוק בנושא רגיש זה ששורשיו בשיקולי ביטחון". לסוגיה זו התייחס בית המשפט העליון גם בבש"פ 10001/04 מדינת ישראל נ' ענזה (החלטת כב' השופטת ביניש מיום 5.11.04). באומרו:

"בית משפט זה כבר עמד על החומרה הרבה שיש במעשים בהם מואשם המשיב ונראה כי אין צורך להכביר מילים על הסיכון הרב הטמון בסיוע לכניסתם של שב"חים לשטח מדינת ישראל בימים אלו (...). אכן, לא בכל מקרה בו מואשם אדם בעבירה מתחום זה תתקיים עילת מעצר, אך בנסיבות מקרה זה, משהפך המשיב את ביצוע העבירה לאורח חייו ומקור פרנסתו העיקרי, אין מנוס ממעצרו עד לתום ההליכים. לאמור לעיל יש להוסיף את האופן שבו התנהג המשיב, לפי הנטען בכתב האישום, בעת מעצרו השני. על פי הנטען, נהג המשיב ברכבו בצורה פרועה כשהוא מנסה לחסום את דרכו של הרכב המשטרתי שרדף אחריו ואף לפגוע בו. בהתנהגותו סיכן המשיב, לכאורה, את השוטרים, את הנוסעים שהסיע ברכבו וכן עוברי אורח תמימים. נוכח התנהגות זו של המשיב מקובלת עלי עמדת העוררת כי מסוכנותו הרבה של המשיב נובעת הן מעבירת הסיוע לשב"חים והן מהתנהגותו בכביש אשר סיכנה חיי אדם. לכך יש להוסיף כי גם בתסקיר שירות המבחן צוין כי נטייתו של המשיב להפחית ממידת אחריותו למעשיו יוצרת רמת סיכון בהתנהגותו".

במקרה דנן אין מקום לקביעה חד משמעית לפיה המשיב הפך את ביצוע עבירת הסעת השוהים הבלתי חוקיים "לאורח חייו ומקור פרנסתו העיקרי", אך ניתן לקבוע, כי אין מדובר במקרה בודד ואקראי.